עדכון מ-20 באוקטובר 2023: ישראל אישרה כי שוחררו שתיים מבנות הערובה, יהודית טאי רענן ונטלי שושנה רענן, אם ובת, שתיהן אזרחיות ארה"ב. על חמאס והג'יהאד האסאלמי לשחרר לאלתר וללא תנאים את כל האזרחים המוחזקים כבני ערובה.
- חמאס והג'יהאד האיסלאמי מבצעים פשעי מלחמה בהחזיקם עשרות ישראלים ואחרים כבני ערובה ברצועה ואומרים כי לא ישחררו אותם עד לשחרורם של אסירים פלסטינים המוחזקים בידי ישראל;
- אסור, בשום נסיבות שהן, לנהוג באזרחים, לרבות ילדים, אנשים עם מוגבלות ואנשים מבוגרים, כקלפי מיקוח. שום עוול אינו מצדיק את החזקתו של אדם כבן ערובה;
- על הארגונים החמושים לשחרר לאלתר ובבטחה את כל האזרחים המוחזקים ברצועה. על ממשלות שלהן השפעה על חמאס, למנף אותה כדי להפעיל עליו לחץ להעניק לבני הערובה יחס אנושי ולשחררם.
(ירושלים) – ארגון Human Rights Watch אמר היום כי חמאס והג'יהאד האיסלאמי מבצעים פשעי מלחמה בהחזיקם עשרות ישראלים ורבים אחרים כבני ערובה ברצועה. שום עוול אינו מצדיק את החזקת בני ערובה. על הארגונים לשחרר לאלתר ובבטחה את כל האזרחים המוחזקים ברצועה.
נכון ל-19 באוקטובר 2023, הרשויות הישראליות אמרו כי לפחות 203 בני ערובה מוחזקים ברצועת עזה. בהצהרה שפרסמה ב-16 באוקטובר, הודיעה הזרוע הצבאית של חמאס כי היא מחזיקה בכ-200 בני ערובה וכי ארגונים פלסטיניים חמושים אחרים מחזיקים בבני ערובה נוספים. הג'יהאד האיסלאמי טען כי הוא מחזיק ב-30 בני ערובה. נוסף על כך, הזרוע הצבאית של חמאס מחזיקה שני אזרחים ישראלים עם מוגבלות פסיכו-סוציאלית כבני ערובה כבר כמעט עשור.
לדברי למא פקיה, מנהלת חטיבת המזרח התיכון וצפון אפריקה בארגון Human Rights Watch, "אסור בתכלית האיסור, לנהוג באזרחים, לרבות ילדים, אנשים עם מוגבלות ומבוגרים, כקלפי מיקוח [...] על ממשלות שלהן השפעה על חמאס, לרבות קטר, מצרים וטורקיה, למנף אותה כדי להפעיל עליו לחץ לשחרר את בני הערובה מהר ככל האפשר ועד אז להעניק להם יחס אנושי".
לוחמים פלסטינים תפסו את בני הערובה ב-7 באוקטובר לאחר שפרצו את הגדרות שבין ישראל לרצועה בפעולה, שלדברי ממשלת ישראל נהרגו בה יותר מ-1,400 בני אדם, מאות מהם אזרחים. בהודעה מוקלטת שפורסמה ב-9 באוקטובר, איימה הזרוע הצבאית של חמאס להוציא להורג בני ערובה.
חמאס הודיע כי לא ישחרר את בני הערובה עד שישראל תפסיק להפציץ את הרצועה, וגם אז רק בתמורה לשחרורם של 5,000 אסירים פלסטינים המוחזקים בידי ישראל, לרבות נשים וילדים.
הג'יהאד האיסלאמי אמר גם הוא כי לא ישחרר בני ערובה עד לשחרור האסירים הפלסטינים. הארגונים העלו טענות לא מאומתות כי 22 מבני הערובה נהרגו בתקיפות אוויריות ישראליות ברצועה. על פי נתוני שב"ס נכון ל-1 באוקטובר, החזיקה ישראל 5,192 פלסטינים במשמורת בגין עבירות "ביטחוניות", לרבות 1,319 המוחזקים במעצר מנהלי ללא משפט או כתב אישום.
עם בני הערובה נמנים גברים, נשים וילדים, ולפחות אחד בעל מוגבלות. מקצתם חיילים. על פי דיווחים בתקשורת וראיונות שערך ארגון Human Rights Watch, נמנים עימם גם בעלי אזרחות כפולה או זרה, לרבות של מקסיקו, ארה"ב וגרמניה. ייתכן שנמנים עימם גם לפחות שמונה בדואים-פלסטינים אזרחי ישראל.
לאחר המתקפה ב-7 באוקטובר, ארגון Human Rights Watch ערך שישה ראיונות עם בני משפחתם של עשרה נעדרים. הם אמרו שכל קרוביהם הנעדרים הם אזרחים, לרבות ילדים, מבוגרים והורים לילדים קטנים. הצבא הישראלי הודיע לשתיים מהמשפחות הללו כי ארבעה מקרוביהן אכן מוחזקים כבני ערובה בעזה.
בני משפחה אמרו שהם סבורים כי לוחמים פלסטינים חטפו את קרוביהם מכמה קיבוצים בדרום ישראל, לרבות ניר עוז, נחל עוז וחולית, וכן ממסיבת ריקודים בטבע בסמוך לקיבוץ רעים. חברי קיבוצים אחרים, לרבות בארי, אמרו גם הם כי עשרות מחבריהם נעדרים עדיין, וייתכן כי הם מוחזקים כבני ערובה. מקצת הקיבוצים שוכנים במרחק של פחות מקילומטר מרצועת עזה.
ארגוני חדשות תיעדו חטיפת אנשים מתוך ישראל והובלתם לעזה. בתחקיר חזותי שפרסם הוושינגטון פוסט, דיווח העיתון על לפחות 64 אנשים שלוחמים פלסטינים חטפו מישראל לרצועה ב-7 באוקטובר, ש-49 מהם נראו כאזרחים – לרבות 9 ילדים – ו-11 מהם היו, כך נראה, חיילים. ולגבי ארבעה נוספים, לא עלה בידי העיתון לקבוע אם הם אזרחים או חיילים.
ארגון Human Rights Watch אימת סרטון אחד שפורסם ברשתות החברתיות ובו נראית קבוצת גברים דוברי ערבית תופסת צעירה על אופנוע במרחק של כארבעה קילומטרים ממערב לאתר המסיבה בדרום ישראל, סמוך לרצועת עזה. האישה, שבני משפחתה זיהו בראיונות לתקשורת כנועה ארגמני בת ה-26, זועקת: "לא, אל תהרוג אותי", בעוד גברים אחרים מובילים גבר שזוהה כבן זוגה, אבינתן אור, כשידיו כבולות מאחורי גבו. בסרטון אחר, שפורסם ברשתות החברתיות ב-7 באוקטובר, נראית ארגמני בחיים, כשהיא ככל הנראה מוחזקת ברצועת עזה.
נוסף על תפיסת בני ערובה, הלוחמים המעורבים במתקפה בראשות חמאס טבחו במאות אזרחים, בהם ילדים. הם תקפו את מסיבת הריקודים בטבע "סופרנובה סוכות", ריססו את החוגגים בירי ולפי נתוני ארגון זק״א, הרגו לפחות 260 בני אדם. לוחמים גם חדרו לבתים ביישובים הסמוכים לגבול הרצועה, הרגו חלק מבני המשפחה וחטפו אחרים כבני ערובה. ארגונים פלסטיניים חמושים גם ירו אלפי רקטות אל מרכזי אוכלוסייה בישראל. אלפי בני אדם בדרום ישראל נעקרו מבתיהם.
לפי משרד הבריאות של עזה, מאז החלו ההפצצות הישראליות הכבדות על הרצועה ב-7 באוקטובר, נהרגו יותר מ-3,785 בני אדם, בהם יותר מ-1,524 ילדים, 1,000 נשים ו-120 אנשים מבוגרים; כמיליון בני אדם נעקרו מבתיהם. הרשויות הישראליות ניתקו את אספקת החשמל, המים, הדלק, האינטרנט והמזון לרצועה, בהפרה של האיסור של המשפט ההומניטרי הבינלאומי על ענישה קולקטיבית והחובה המעוגנת בו להקל על העברת אספקה חיונית לאזרחים, לרבות אספקה רפואית. צעדים אלה החריפו את המצב ההומניטרי הקשה ממילא ברצועה לאחר למעלה מ-16 שנה של סגר ישראלי.
תפיסת בני ערובה אסורה לפי סעיף 3 המשותף לאמנות ג'נבה משנת 1949, החל על הסכסוך המזוין בין ישראל לחמאס, הג'יהאד האסלאמי וארגונים פלסטיניים חמושים אחרים, וכך גם סעיף 34 לאמנת ג'נבה הרביעית, החלה על שטחים כבושים.
בפרשנות הוועד הבינלאומי של הצלב האדום משנת 2016 לסעיף 3, מוגדרת תפיסת בני ערובה כ"תפיסה, מעצר או החזקה אחרת של אדם (בן הערובה) בליווי האיום להרוג, לפצוע או להמשיך להחזיק אותו אדם כדי לאלץ צד שלישי לעשות או להימנע מלעשות כל מעשה כתנאי מפורש או משתמע לשחרורו, לבטחונו או לשלומו של בן הערובה". בדומה, סעיף 8 לאמנת רומא של בית הדין הפלילי הבינלאומי מגדיר תפיסה של בני ערובה כפשע מלחמה.
תפיסת בני ערובה קשורה גם לפשעי מלחמה אחרים, לרבות האיסורים על שימוש באזרחים, שנתפסו כבני ערובה, כמגן אנושי, יחס אכזרי באמצעות איום לפגוע בחטופים וענישה קולקטיבית. סעיף 3 המשותף קובע כי כל מי שנמצא במשמורת של צד לסכסוך "יזכה ליחס אנושי בכל הנסיבות", יוגן מפני "מעשה אלימות בנפשו ובגופו", ו"[הפצועים והחולים יטופלו [...]". המשפט ההומניטרי המנהגי מחייב לאפשר למי שחירותו נשללה להתכתב עם משפחתו.
במסיבת עיתונאים בתל אביב ב-14 באוקטובר בהשתתפות משפחות החטופים והנעדרים, קראו נציגיהן להעביר לאלתר תרופות מצילות חיים לבני הערובה הזקוקים להן: "האהובים שלנו [...] זקוקים לתרופות מצילות חיים. בלי התרופות הם לא ישרדו. הזמן אוזל", אמר אחד מבני המשפחות. במסיבת העיתונאים ביטאו נציגי המשפחות את חרדתם לשלום קרוביהם עקב פציעתם במהלך המתקפה בראשות חמאס, עקב בעיות בריאותיות כרוניות או מצב בריאותי כללי.
אדווה גוטמן-תירוש סיפרה על אחותה תמרה בת ה-27 שנחטפה ממסיבת הטבע. לדבריה, "תמרה סובלת ממחלת קרוהן [...] היא יכולה למות בלי התרופות שלה ובלי טיפול רפואי".
לדברי ארגון Human Rights Watch, על קטר, טורקיה ומצרים, מדינות העומדות בקשר קבוע עם חמאס ועם ארגונים פלסטיניים חמושים אחרים ויש להן יכולת להשפיע עליהם, להפעיל לחץ למען שחרורם המיידי של בני הערובה המוחזקים ברצועה.
מי שהורה על תפיסה או החזקה של בני ערובה או ביצע אותה עשוי לשאת באחריות פלילית. נוסף על כך, מפקדי חמאס והג'יהאד האסלאמי עשויים לעמוד לדין גם בגין "אחריות פיקודית", אם ידעו או היה עליהם לדעת על פשעים שביצעו פקודיהם והם כשלו במניעת הפשעים או בהענשת האחראים להם.
לדברי פקיה, "תפיסת בני ערובה, שימוש במגינים אנושיים ואיום לרצוח אנשים המוחזקים במשמורת הם פשעי מלחמה [...] התובע של בית הדין הפלילי הבינלאומי הבהיר שיש לו מנדט לחקור את ההפרות הללו".
יפה אדר ותמיר אדר
ב-15 באוקטובר סיפרה אוריאן אדר לארגון Human Rights Watch על סבתה, יפה אדר בת ה-85, ועל דודה תמיר אדר בן ה-38, הנעדרים מאז פשטו לוחמים בראשות חמאס על קיבוץ ניר עוז ב-7 באוקטובר, הרגו וחטפו אנשים והרסו והציתו בתים. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לשנת 2021 חיו בקיבוץ 392 בני אדם.
יפה ותמיר גרו בקיבוץ שהתגוררו בו 10 בני משפחה נוספים. תמיר, חקלאי במקצועו, הוא אב לנטע בת ה-3 ולאסף בן ה-7. אוריאן סיפרה כי במהלך המתקפה על הקיבוץ שהו אשתו וילדיו של תמיר בממ"ד, ואילו הוא היה בחוץ. ההודעה האחרונה של תמיר, שנשלחה לאשתו בשעה 9:00, הייתה שלא תפתח את דלת הממ"ד לאיש, כולל לו עצמו.
אוריאן סיפרה כי שמעה לאחרונה מסבתה יפה בבוקר ה-7 באוקטובר. "בסביבות 9 בבוקר היא פרסמה בקבוצת הוואטסאפ שלנו שיש מחבלים בקיבוץ. אחרי זה לא שמענו כלום [...] בשעה 9:30 בבוקר סבתא שלי התקשרה לדודה שלי ורד, אבל היא לא יכלה לענות, ואחר כך לא שמענו ממנה כלום".
אוריאן סיפרה כי יפה נעזרת בהליכון ובמכשיר שמיעה ושהיא סובלת ממחלת לב וממחלת כליות, מכאבים כרוניים ומכמה פריצות דיסק. אוריאן הציגה בפני חוקרי הארגון רשימה ארוכה של תרופות שיפה נוטלת מדי יום.
ב-7 באוקטובר פורסם ברשתות החברתיות סרטון שנראים בו לוחמים פלסטינים המחזיקים ביפה, מסיעים אותה בקלנועית ברחובות עזה. אוריאן סיפרה כי הצבא הישראלי הודיע למשפחה שהן יפה הן תמיר מוחזקים כבני ערובה ברצועה.
שני לוק
ב-14 באוקטובר סיפרה תום לוק לארגון Human Rights Watch כי בת דודתה, שני לוק בת ה-22, נחטפה על ידי לוחמים פלסטינים ב-7 באוקטובר ממסיבת הריקודים סופרנובה סוכות. שני, בעלת אזרחות כפולה ישראלית וגרמנית, הייתה במסיבה עם החבר שלה וכמה חברים. תום סיפרה כי ב-7 באוקטובר המשפחה ראתה ברשת סרטון שבו שני נלקחת על ידי חברים בארגונים פלסטיניים חמושים. ארגוןHuman Rights Watch אימת את הסרטון, המראה את שני מחוסרת הכרה ובתחתונים בלבד, ואיתר את מקום הצילום. בעת שהמשאית שנשאה אותה התרחקה, ירק עליה עובר אורח.
המשפחה סבורה על סמך הצילומים כי שני סבלה מפגיעת ראש קשה. לדברי תום, המשפחה קיבלה כמה רמזים המעידים שהיא עשויה עדיין להיות בין החיים, ויש להם עדיין "תקווה גדולה" שהיא תוכל לחזור הביתה בקרוב.
חיים פרי
ב-15 באוקטובר סיפר ליאור פרי לארגון Human Rights Watch כי אביו, חיים פרי בן 79, נחטף על ידי לוחמים פלסטינים מביתו בקיבוץ ניר עוז, שבו חי כבר 60 שנה. ליאור שמע על נסיבות חטיפתו של אביו מאשתו של חיים, אסנת פרי, בת 71, שהייתה עימו במהלך המתקפה אך לא נחטפה. הוא סיפר:
בשבת [7 באוקטובר] [...] הם התחילו לקבל בוואטסאפ הודעות מכיתת הכוננות של הקיבוץ שבהן נאמר "תנעלו את הממ"דים שלכם [...] ותישארו בפנים כי ייתכן שיש חדירה". ואז הגיעו המחבלים [...] הלוחמים ניסו לפרוץ לממ"ד, אבל אבא שלי ביצר את הדלת. הוא עזר לאשתו להתחבא מאחורי ספה קטנה בממ"ד. כשהם חזרו בפעם השנייה, הוא יצא מהממ"ד מרצונו כדי הם לא יפרצו פנימה וימצאו אותה.
ליאור סיפר כי אסנת שמעה את הלוחמים נכנסים שוב והורסים את תכולת הבית. לדבריה, הצבא הגיע ואיבטח את האזור כארבע שעות לאחר מכן.
הוא אמר, "סרקתי כל פינה שיכולתי באינטרנט וביקשתי מחברים לחפש בכל הרשתות החברתיות [...] כל תיעוד שלו [...] מצאתי רק תיעוד של חברים אחרים מהקיבוץ". נכון ל-15 באוקטובר, ממשלת ישראל לא יצרה קשר עם המשפחה ולא סיפקה לה כל מידע נוסף על גורלו של חיים.
ליאור אמר כי מתוך 330 תושבי הקיבוץ, 80 נעדרים ולפחות 25 אומתו כמתים. הוא אמר שאחיו, דני דרלינגטון, אזרח בריטניה בן 34, היה בין ההרוגים. הוא שמע מאחיו לאחרונה ב-7 באוקטובר בשעה 7:00 בבוקר בהודעת טקסט: "לעזאזל, בלגן גדול בקיבוץ".
יהודית ונטלי רענן
בריאיון מ-15 באוקטובר, סיפרה איילת סלע לארגון Human Rights Watch כי בת דודתה יהודית רענן בת 59, נעדרת מאז 7 באוקטובר יחד עם בתה, נטלי רענן בת ה-17, שזה עתה סיימה את התיכון. האם והבת מחזיקות באזרחות כפולה של ישראל וארה"ב וחיות באילינוי שבארה"ב. ב-7 באוקטובר הן שהו בקיבוץ נחל עוז כדי לחגוג את יום הולדתה של אמה של יהודית, תמי, תושבת הקיבוץ. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נכון לשנת 2021, חיו בקיבוץ 470 בני אדם.
איילת סיפרה כי ב-7 באוקטובר בסביבות השעה 10:00 לאחר ששמעה כי אזעקות מתריעות על תקיפות רקטות באזור, היא התקשרה לתמי כדי לבדוק מה שלומן. תמי אמרה שהן בסדר, ושיהודית ונטלי מתארחות בבית ההארחה של הקיבוץ. איילת לא שמעה מהן שוב. היא סיפרה:
אחרי כמה זמן, תמי הפסיקה להגיב […] התחלתי להתקשר לאחיה של יהודית, והוא אמר שהוא בקשר עם תמי, וכולן בסדר. אבל מאוחר יותר הוא סיפר לי שיש חדירה קרקעית וטובחים אזרחים. התחלנו להבין כמה זה חמור [...] מאוחר יותר גילינו שאיש לא הצליח ליצור איתן קשר מאז הצהריים.
לדברי איילת, בהמשך הלילה השתלט הצבא הישראלי מחדש על הקיבוץ והחל בפינוי התושבים. תמי סירבה לעזוב מבלי לחפש את יהודית ונטלי. איילת סיפרה כי "הם [הצבא ותמי] הגיעו לדירה [בבית ההארחה] וגילו שהיא נבזזה [...] הדלתות הוסרו מהצירים והחלונות נופצו, ויהודית ונטלי לא היו בשום מקום".
משפחתה של איילת שוחחה עם תושב הקיבוץ שסיפר כי הוא ואחרים ראו לוחמים פלסטינים חוטפים את שתיהן ללא פגע במהלך המתקפה. גורם רשמי מהצבא הישראלי פנה למשפחה ואמר כי השתיים מוגדרות כחטופות.
איילת סיפרה כי גם שני בני דודים מדרגה שנייה שלה נחטפו מבארי עם יקיריהם, וכי בסך הכול 10 מבני משפחתה נעדרים, ועל פי החשד, חמישה מהם נחטפו.
יוסף, חמזה, בילאל ועאישה א-זיאדנה
ב-14 באוקטובר אמר דהאם א-זיאדנה לארגון Human Rights Watch כי ארבעה מבני משפחתו – בן דודו יוסף א-זיאדנה בן 53, ובניו של יוסף, חמזה בן 22, ובילאל בן 19 ובתו עאישה בת 17 – נראו כולם לאחרונה בחזקתם של ארגונים פלסטיניים חמושים שתקפו את קיבוץ חולית, ששם עבדו בשכר יומי.
דהאם ומשפחתו גרים בכפר בדואי פלסטיני בנגב שאינו מוכר על ידי ממשלת ישראל. הוא סיפר שיוסף ובניו עבדו בקיבוץ בחקלאות. ב-7 באוקטובר גם עאישה נסעה איתם לקיבוץ כדי למסוק זיתים. לאחר המתקפה על הקיבוץ, לא עלה בידי המשפחה ליצור קשר עם יוסף, ודהאם סיפר כי בסביבות 10:00 בבוקר הם ראו ברשת תמונה של בילאל וחמזה על הקרקע, כשלוחמים מכוונים לעברם נשק. דהאם הוסיף כי האחראי על החקלאות בקיבוץ יצר עימו קשר כעבור כמה ימים וסיפר לו שמצלמות אבטחה של הקיבוץ המוצבות בכניסה לשטחים החקלאיים תיעדו לוחמים חוטפים את יוסף ועאישה.
לדברי דהאם, "אשתו של יוסף והילדים האחרים לא מסוגלים אפילו לדבר [...] זה קשה להם מדי".
דהאם סיפר כי שוחח עם אדם בצבא הישראלי שהוא מכיר, והוא שמע ממנו באופן בלתי-רשמי כי לצבא אין שום מידע על גורלם של יוסף ושלושת ילדיו וכך גם לגבי גורלם של ארבעה בדואים פלסטינים אזרחי ישראל נוספים שדווחו כנעדרים מאז 7 באוקטובר.
