Skip to main content
201912MENA_Palestine_photos_HE

עדות: כיצד ישראל שוללת את חופש הביטוי של הפלסטינים

52 שנה מאז ראשית הכיבוש, הפגנות לא אלימות והנפה של דגלים מוגדרות עדיין כעבירות פליליות

פריד אל-אטרש, פעיל זכויות אדם שנעצר למשך ארבעה ימים בשנת 2016 ואשר עד היום, יותר משלוש שנים לאחר מכן, תלויים ועומדים נגדו אישומים בבית המשפט הצבאי בגלל השתתפותו בהפגנה בחברון.  © 2017 AFP

פריד אל-אטרש, פעיל זכויות אדם שנעצר למשך ארבעה ימים בשנת 2016 ואשר עד היום, יותר משלוש שנים לאחר מכן, תלויים ועומדים נגדו אישומים בבית המשפט הצבאי בגלל השתתפותו בהפגנה בחברון.  © 2017 AFP

הצבא הישראלי עצר את פריד אל-אטרש למשך חמישה ימים. פריד היה רוצה לא להיות מושפע כל-כך ממה שעבר עליו כשהרשויות כלאו אותו בתא צפוף, או כששינעו אותו לבית המשפט במכלאת מתכת צפופה בתוך כלי רכב צבאי. אחרי הכול, הוא אמר, אלפי פלסטינים נעצרו לתקופות ארוכות בהרבה ממנו וסבלו מיחס גרוע בהרבה.

פריד נעצר בשנת 2016 בגין השתתפותו בהפגנה. כעת, יותר משלוש שנים לאחר מכן, הוא עדיין ממתין לפסק דינו של בית המשפט הצבאי הישראלי. האישומים בגין השתתפות בהפגנה נושאים עונש של עד 10 שנות מאסר. אם יפסוק בית המשפט נגד אל-אטרש, עורך הדין לזכויות האדם, בן 42 ואב לשלוש בנות, עלול למצוא עצמו שוב מאחורי סורג ובריח. 

פריד אינו היחיד הצפוי לעונש מאסר בגין מימוש חופש הביטוי שלו בגדה המערבית.

מאז כבשה ישראל את הגדה בשנת 1967 היא מושלת בה באמצעות צווים צבאיים שפורסמו עוד בימיו הראשונים של הכיבוש. מכוח צווים אלה הצבא הישראלי שלל מהפלסטינים הגנות יסוד של זכויות האזרח ועצר עיתונאים, פעילים ופלסטינים אחרים בגין התבטאויותיהם נגד הכיבוש, אקטיביזם וזיקה פוליטית. גם אם בימיו הראשונים של הכיבוש ניתן היה להצדיק הגבלות כאלה בשם הביטחון, הרי שיותר מחמישה עשורים מאוחר יותר הן חסרות כל שחר.

 במקומן, על ישראל להעניק לפלסטינים החיים בגדה המערבית הגנה מלאה על זכויות האדם שלהם, בדומה לזכויות שהיא מעניקה לאזרחיה שלה. דיני הכיבוש מחייבים את ישראל להשיב על כנם את "החיים הציבוריים" עבור האוכלוסייה הפלסטינית הכבושה. ככל שכיבוש נמשך זמן רב יותר, כך צריך השלטון הצבאי להידמות יותר למערכת שלטון רגילה. לאחר 52 שנות כיבוש ללא סוף באופק, על ישראל לאפשר לפלסטינים חיים ציבוריים ופוליטיים נורמליים יותר, ובכלל זה שמירה על הזכויות לחופש הביטוי, ההתכנסות והתאגדות.

אולם, דוח חדש של Human Rights Watch, 'נולדו ללא זכויות אזרח', מראה שמצב כזה רחוק מהמציאות.

פריד, יליד בית לחם, התבטא במשך תקופה ארוכה נגד הכיבוש הישראלי. הוא אדם רך-דיבור, המוכר היטב בחוגי זכויות האדם ונוהג לפעול מאחורי הקלעים. כעורך דין העובד ב"נציבות הפלסטינית העצמאית לזכויות האדם" (ICHR), גוף רשמי למחצה של הרשות הפלסטינית, הוא מתעד הפרות של זכויות האדם מצד הרשות הפלסטינית ומצד ישראל בגדה המערבית ופועל למען שינוי.

הוא סיפר לארגון Human Rights Watch כי גדל במחנה פליטים בבית לחם, שם ראה דרך קבע חיילים פושטים על המחנה ועורכים מעצרים המוניים. כוחות ישראליים עצרו את סבו, אביו ודודיו בגין השתתפותם בהפגנות, ובשנת 2003 הם ירו באחיו הצעיר של פריד בעת שהפגין ופגעו בו בעמוד השדרה, דבר שגרם לשיתוק של מחצית גופו.

פריד הגיע למסקנה כי הפלסטינים צריכים להיאבק למען חירותם ולכן למד משפטים.

בשנת 2016 הוא הצטרף ליותר מ-100 בני אדם בהפגנה המתקיימת מדי שנה בדרישה לפתוח את רחוב א-שוהדאא בלב העיר חברון שבגדה המערבית, שבסמוך אליו בחרו להתגורר כמה מאות מתנחלים יהודים ישראלים.

ברחוב פעל בעבר שוק פלסטיני שוקק חיים, אולם משנת 1994 והלאה החל הצבא הישראלי לסגור אותו בהדרגה בפני פלסטינים. ההגבלות החלו לאחר שמתנחל ישראלי הרג 29 פלסטינים שהתפללו במסגד בחברון והוגברו בעקבות התקפות קטלניות של פלסטינים על מתנחלים במהלך האינתיפאדה של תחילת שנות האלפיים. עם הזמן הצבא אטם חלונות, ריתך דלתות של חנויות ובתים והפך את הרחוב לאזור "סטרילי". כיום, הצבא אוסר על פלסטינים ללכת לאורך רוב הרחוב, בעודו מתיר למתנחלים ישראלים ולתיירים לעשות כן. ישראל טוענת כי המדיניות המפרידה בין מתנחלי האזור לפלסטינים, ואשר כוללת יותר ממאה מכשולים פיזיים ו-21 מחסומים מאוישים באופן קבוע המגבילים את התנועה הפלסטינית, הכרחית כדי להגן על המתנחלים המתגוררים במקום.

לדברי פריד הוא עמד בחזית ההפגנה כשהוא אוחז בשלט שעליו נכתב באנגלית "פתחו את רחוב א-שוהדאא". הוא ראה חיילים מצביעים לעברו, וכאשר אלה התקדמו כדי לפזר את ההפגנה, הם עצרו אותו.

פריד סיפר כי החיילים הכניסו אותו לג'יפ שלהם, כיסו את עיניו והורו לו לשכב מאחור, על רצפת הג'יפ. אחד מאנשי כוחות הביטחון סטר לו. הם לקחו אותו לבית המעצר בעציון שם נעלו אותו בתא קטן מאוד שהכיל 10 בני אדם. לדבריו, המזרונים והשמיכות היו מלוכלכים. הוא היה עייף, וכשביקש כוס מים מהעצורים האחרים הם צחקו. אין שום כוסות, אמרו לו, אתה צריך לשתות מהברז. הזלזול בכבודם האנושי של העצורים זעזע אותו.

לאחר חמישה ימים בתא הצפוף פריד נלקח לדבריו לבית המשפט ברכב הובלה צבאי הנקרא "פוסטה", ואשר משמש לעתים קרובות להובלת אסירים. בפוסטה הוא ישב על כיסא מתכת, בתוך תיבת מתכת צרה. אנשי כוחות הביטחון אזקו את זרועותיו ורגליו וכיסו את עיניו, ואז סגרו את דלת התיבה. פריד אמר כי שמע אותם נועלים אותה. החלל היה כה צר עד שברכיו פגעו בדלת והיה רק נקב אחד קטן לאוויר. לדבריו, השהייה שם הייתה מהרגעים הקשים ביותר בחייו, כמו להיות בקבר.

פריד סיפר כי לאחר שהגיע לבית המשפט הצבאי ושוחרר מהתיבה הוא הקיא.

על אף שהשתתפות בהפגנות לא אלימות מוגנת במסגרת הזכויות לחופש הביטוי וההתכנסות, פריד הואשם בבית המשפט בסעיפי אישום רבים, ובכללם "הסתה" בגין ניסיון "להשפיע על דעת הקהל באזור באופן העלול לפגוע בשלום הציבור או בסדר הציבורי", על סמך קריאות שקרא בהפגנה ומשום "שהניף דגלי הרשות הפלסטינית", וכן בהשתתפות בהפגנה ללא היתר. הוא הואשם גם בכניסה ל"שטח צבאי סגור", בתקיפת חייל ובהפרעה לחייל, אך לא סופקו כול ראיות לעבירות אלה לבד מהשתתפותו הלא אלימה בהפגנה. כל העבירות נושאות עונש מאסר אפשרי. הוא שוחרר בערבות לאחר חמישה ימים במעצר.

לו רצה פריד, יכול היה להסכים לעסקת טיעון, במסגרתה ייתכן שהיה נגזר עליו עונש החופף לתקופת מעצרו, כפי שעושים פלסטינים רבים אחרים. זהו משחק שגור בבית המשפט - אחרי הכול, הכוחות הישראליים עוצרים בממוצע 10 עד 15 פלסטינים מדי יום, ובכל זמן נתון כלואים בידי ישראל כ-5,000 פלסטינים.

במקום זאת, פריד אמר שהחליט לקרוא תיגר על בתי המשפט הצבאיים, ששיעור ההרשעה בהם קרוב למאה אחוז. לדבריו, הוא חף מפשע באשר לכל האישומים הללו, והוא מקווה שסרטון המתעד את מעצרו, בו הוא נראה עוזב את ההפגנה בשקט עם קצין, יסייע במקרה שלו. למרות זאת, חיילים שהעידו נגדו במהלך הדיונים במשפטו אמרו כי הוא "הפריע להם", אישום שניסוחו כה רחב שמשמעותו יכולה לכלול כל דבר.

יותר משלוש שנים לאחר מכן הגיע משפטו לסיומו. פסק הדין טרם ניתן.

בימים אלה, פריד ממשיך ללכת להפגנות. אולם הוא כבר אינו עומד בחזית - הוא סבור כי הסיכויים שייעצר קטנים יותר אם יסתתר מאחור. ההתנסות שעבר גרמה לו לחשוש להתבטא בפומבי.

פריד אינו רוצה לחוש כך. הוא רוצה שזכויותיהם של כל הפלסטינים לחופש הביטוי, ההתכנסות וההתאגדות יזכו להגנה. אבל במציאות, הוא חי כל חייו תחת כיבוש שבו הן אינן מוגנות, ומגדל את שלוש בנותיו תחת אותה מערכת דיכוי.

מערכת שהוא מקווה שתשתנה יום אחד.

Your tax deductible gift can help stop human rights violations and save lives around the world.